ראשית אני מממליצה על כתיבת יומן. זוהי דרך מצוינת להתמקצע בכתיבה, המשפרת את יכולת הכתיבה וגם הופכת להרגל יומיומי. כתיבה, כמו כל פעולה דורשת אימון והתמדה, למעשה ניתן לדמות כתיבה לשרירי בטן, ככל שמפעילים אותם יותר, הבטן מתהדקת ונאספת, וכשמזניחים אותם, הכרס תופחת ומעבדת מחינה. גם כתיבה זקוקה טיפוח ולתחזוקה.
כתיבת בלוג גם היא דרך להתחיל לכתוב או לפרוץ חסם כתיבה. למעשה, בעצם כתיבת הבלוג אנו משיגים שתי מטרות נעלות, אנו כותבים לעתים קרובות כדי להישאר עדכניים, ובעת ובעונה אחת הופכים להיות המוציאים לאור של עצמנו וזוכים לחשיפה.
כתיבת יומן מכל סוג שהו, כרוכה בחשיפת החיים האישיים שלנו, דבר שמועיל מאוד לנפש מחד, ומאידך מאפשר לנו להתבונן על אירועים שמתחוללים בחיינו ממרחק מסוים. מומלץ לנצל את דפי היומן כדי לרקום עלילות ולנהוג בו כבתיבת פנדורה פרטית ומרובת השראה. למשל, את גיבורי חייכם הפרטיים תוכלו לפרק ולהרכיב כאוות נפשכם, לצקת תכונה מעצבנת אחת של דודה שרה אל אצילות נפשו של סבא יעקב ובכך ליצור דמות שלישית- בדיונית לחלוטין, בשם חיים האיום, בעל מסגריה שתורם את שארית כספו לעניים ובה בעת מתקוטט עם לקוחותיו.
הליכה יומיומית בת חצי שעה, גם היא דרך להשתפר. התבוננות בנופים, השהות מחוץ לבית והתנועה, גורמות למוחנו לייצר חומרים מרגיעים. ואין כמו נפש רעננה כדי לשמור על גחלת היצירה. ההליכה מפגישה אותנו אם מקומות חדשים, בני אדם ומצבים שיכולים להפוך לחומרי הדלק של כתיבתנו. הקשבה והתבוננות, הן פעולות חיוניות כדי להתמקצע בכתיבה. הרי איננו יוצרים יש מאין, אלא מחומרי המציאות המקיפה אותנו, אחרי שזו עוברת עיבוד בבית החרושת של מוחנו ונפלטת בסופו של דבר אל הדף.
מציאת סגנון אישי איננו עניין של מה בכך, סגנון אישי הוא דבר שמתגבש עם הזמן, אבל כשאנו מתחילים לכתוב דבר מה, יש לעצור לרגע ולשאול את עצמנו מי הדובר? קולו של מי נשמע בסיפור, האם זהו ילד המתבטא בחופשיות בגוף ראשון, או מספר כל יודע שמתבונן על הכל מהצד. האם יש לי גיבור אחד שאת תודעתו אני רוצה לשמוע באופן ישיר וללא מתווכים, או שאת העלילה מקדמים מספר גיבורים ולכן עלי לבחור בגוף שלישי. האם הבחירה שלי משרתת את הסיפור, האם היא מעצימה את הדמויות? אם הסיפור טרגי ובמרכזו עומד ילד, האם נימה מרוחקת של מספר כל יודע יכולה להוסיף או לגרוע? אלה הן שאלות שאנו הכותבים חייבים לתת להן תשובות.
זכרו שסיפור מרגש מורכב מדמויות אמינות, מצויד באמיתות אוניברסאליות ורווי מכשולים. לכן אל תזלזלו בדמויות שלכם, אל תרחמו עליהם ועל תאבדו את האמונה בצדקת דרכם.
הרבה מאיתנו חוששים מאוד מחשיפה, ולעתים אנו דוחקים טקסט מצוין הצידה, רק משום שנדמה לנו שאמרנו בו קצת יותר מדי. אז כדאי שתרשמו את המשפט הבא על פתק ותתלו אותו מעל לצג המחשב שלכם- "אמת שיוצאת מן הלב נכנסת אל הלב". זאת אמת פשוטה שלפעמים נשמעת קצת מאיימת, כי מי מאיתנו רוצה לחשוף את חולשותיו ברבים. אבל זהו שכן, רק על ידי שיתוף אחרים נוכל לזכות באהדתם.
כדי להיות כותב טוב עלינו להשיל כמה קליפות, להיות בני אדם כנים ורחומים. והעיקר, עלינו להפסיק לחשוש. כי הפחד הורג את הנשמה ועל אחת כמה וכמה את הכתיבה.
אז קחו גלולת אומץ ורוצו לכתוב.
